בעקבות דחייתה של הצעת חוק ל"נישואין אזרחיים"
דחייתה של הצעת החוק לנישואין במסלולים שונים לרבות נישואין אזרחיים, אינה רק פגיעה בזכות היסוד להינשא אלא גם ואולי בעיקר, המשך מצב אנומלי הקיים במדינה בכל הנוגע לדיונים בסכסוכי גירושין.
הזכות לקשר הנישואין חובקת בתוכה מטבע הדברים גם זכות נלווית לאופן ולדרך הגירושין. מניסיונם של בני אדם, סכסוך הגירושין הינו בעל אימפקט חזק בהרבה מאשר טקס הנישואין ולניהולו באופן נכון וצודק השפעה מכרעת על חיי בני הזוג וילדיהם. קיימת האמרה כי "חשובה יותר הידיעה עם מי אתה מתגרש מאשר עם מי אתה מתחתן".
גם אם נפשפש נחפש ונתפלפל לא נעלה סיבה עניינית אחת להתנגד לחוק המאפשר נישואין אזרחיים בצד נישואין דתיים, כל עוד הזכות שמורה לבני הזוג להחליט באיזה "סוג" נישואין יבחרו. חופש הבחירה לגבי נישואין הינו זכות יסוד בסיסית המובנת מאליה ברוב מדינות העולם כולל חלק גדול ממדינות העולם השלישי. לא ניתן להבין את ההתנגדות, שלא רק שהיא מנוגדת לשכל הישר אלא, שהיא מנציחה את מצבם האומלל של מתדיינים השסועים בין מסדרונות בתי הדין הדתיים לבין אולמות בתי המשפט האזרחיים, נופלים בין כסאות ה"עצות" של יועציהם תוך תהליך הידוע בשם "מירוץ הסמכויות" אחר הערכאה "הנוחה" להם והמשרתת יותר טוב את האינטרסים שלהם.
דיני המשפחה בישראל, שהינם קוטביים בגישתם החוצה הלכות דתיות ופסיקה חילונית-אזרחית מודרנית, הפכו את מירוץ הסמכויות למעין זירת קרב שיפוטית הצורכת אנרגיות ומשאבים גדולים (בג"צ 1000/92, חווה בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול ואח'). רק לאחרונה שודרג הנושא בפסק דין נוסף של בית המשפט העליון (בג"צ 8497/00, פלונית נ' אלמונית), אשר שפך אור שונה על הסוגיה ועלול להביא לזרם רב של הלכות ופסקי דין חדשים, כאילו היו חסרים לנו כאלה.
אם נבחן את כמות ההחלטות השיפוטיות שנכתבו בנושאי הסמכות נגיע במהרה למסקנה, שמשלם המסים הישראלי שילם הון תועפות על זמן שיפוטי יקר שעסק בנושאים פרוצדורליים זניחים ואילו שני בני הזוג הוציאו את מיטב כספם בסוגיות בלתי מהותיות וכאשר הגיע הרגע הנכסף לדון בעיקר הבעיות של חלוקת הרכוש לא נותרו למתדיינים משאבים ותעצומות נפש ואילו בית המשפט איבד את סבלנותו לתיק. מובן מאליו, כי המפסיד הראשי הוא הצד חלש בהתדיינות, אשר משאביו אזלו ראשונים ואשר מירב הנכסים נמצאים בידי המתדיין האחר. גם אם "יצליח" הצד החלש במלחמת הסמכויות, הוא עלול למצוא עצמו בסופו של תהליך בפני שוקת שבורה.
אבד הכלח על השיטה הישנה והגיעה העת לשים קץ לסאגת הקרבות המשפטיים על מירוץ הסמכויות בין בתי המשפט לבתי הדין ואולי זה המקום גם לאבחן את הדינים ולהקצות לבתי המשפט האזרחיים רק דינים אזרחיים מודרניים ולשמר בבתי הדין הדתיים את ההלכות הדתיות.
* עוד זאב ולנר הינו עורך ראשי של אתר המשפט הישראלי פסקדין, מתמחה בדיני משפחה וירושה ובתחומים אזרחיים המשיקים. עו"ד ולנר עומד בראש משרד זאב ולנר ושות' עורכי דין.
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
